מי ייתן ולא נישרף בטאבון הגיהנום

אז קרה שנעלמתי לקצת ^_^ לא נורא...

בגיל מטופש יותר באיזור השבע-עשרה התקרבתי לנושא שברטרוספקט קצת משעשע אותי, דת וכוח עליון (סיינטולוגיה מישהו?). אבל לא מהסוג הזה

 או מזה

עלי לציין שפתיחת מעגל וזימון אנרגיות טובות (יותר נכול גניבת אנרגיות מעמיתותי למעגל) היו מהאהובים עלי. תקופות 'כתיסתיות' יותר ותקופות שקשורת יותר לאנרגיות וטבע איזון. אין ספק שהנסיכה מונונוקי שבי מתעוררת לחיים כל פעם שאני חושבת על כמה היה יכול להיות כיף אם באמת הסתפקות במועט הייתה גוברת על תאוות בצע.
וויקה היא דת שממנה שאובה המילה Witch

קשישות עם צנצנות של צמחים מיובשים

 ונערות צעירות שהולכות אחרי הרוח פחות או יותר ממצה את ההגדרה.


הכוח אינו עליון, הוא סביבתי כאשר השאיפה היא האיזון ושמירה על טבע ועולם. ג'יז,אני נשמעת כמו איזה מחבקת עצים.

האמת היא שאני לא חובבת דת גדולה. מלבד ההתקבצות המשפחתית וההומור סביב השולחן אני לא רואה סיבה אמיתית לזה

לזה

(למי שלא מכיר את הסמי-כת אתאיסטית 'מפלצת הספגטי המעופפת')

או לזה.

טום קרוז בהתעלות סיינטולוגית רוחנית

ישר אחרי תקופת הוויקה התחזקתי לכיוון השני שדת זה לחלשים. שלא תבינו אותי לא נכון אני מעריכה אנשים שמאמינים ואפילו קצת מקנאה בהם. אבל אני בוחרת להאמין בדברים אחרים. עד היום כוח רצון ואדרנלין נשמע לי יותר במקום. דווקא בתקופה של ניצני האתאיזם היה לי ידיד שהיה ההיפך הגמור ממני בנושא זה. וגם ההשפעה שלו לא ממש עבדה לכיוון של רצון עז לפוצץ את הכותל בפתקים. סורי.

The real God. אלאניס מוריסט בדוגמה

יום כיפור אמנם, הוא יום שאני איכשהו זוכרת לטובה. לפני כמה שנים אני אחי היקר ואני נסענו איכשהו לים המלח ביום הזה. יאמר לזכותי שצמתי באותה שנה, אז זה מתקזז כאילו, לא? 

אז כדי שלא אזרק לגיהנום גם השנה העברתי את היום בצום והקדשתי אותו לצמצום פערי ידע בקולנוע. לקראת הערב נשמעו מכל מיני כיוונים פנטזיות על המבורגרים וסגריות ופסטה ולעיסים למיניהם. אבל אצלי הקרייבינג הזדחל לו  כאשר חלמתי.

יום סתיו קריר עם רוח נעימה. חנות-גן שכזו מרופדת בדשא מלאה בממטרות ובריח של אדמה רטובה הציפו את המקום וארגזים מעץ ובהם פירות וצומחים שונים מסודרים בהם לפי צבעים אחד אחרי השני. כל כך יפה. הבעיה שגם בחלום הייתי בצום. כיפי. מכל התמונות של האוכל שהתרוצצו לאנשים בראש בעת הצום באו לידי ביטוי באפרסק לבן.

מכירים את זה שאתם נותנים ביס באפרסק והוא משמיע קראנצ' ג'וסי שמתפרק בפה? והליבה הורודה אדומה שלהם מצטנפת אי שם ליד הגרעין? אלה היו האפרסקים שנחו להם בארגז החלום שלי. לפני שאפילו הספקתי לקלוט על סיום הצום בחלום כבר פינו את הארגזים.

בבוקר קמתי עם קרייבינג היסטרי לאפרסק. נאלצתי להמתין לסוף הצום כדי להבין שלא קיים הדבר בסביבתי. אבוי. גם בסופר למחרת לא הגשמתי את הקראנצ' המיוחל. הם היו אפורים כאלה מבפנים כאילו כבר די נמאס להם מהמקום והם מבטיים לשוב שנה הבאה. גם הנסיון הנפלא של אימי לא צלח כאשר היא רכשה את פרי עץ הדעת האמיתי מהירקן המקומי.

לצערי נסתיימה העונת האפרסקים כול מה שנותר זה להתכונן ליום כיפור הבא בהתאם. עדיין לא כזה בא לי להגיע לתופת יחד עם כל האפיפיורים החוטאים בהיסטוריה ועם הבחור הזה:

תותים פוראבר
~T00t